<h1>שבלי הלקט סימן ס"ט</h1>
<h2>דף קו.</h2>
וצריך אדם לקדש קידוש היום תחילה ואחר כך יטול את ידיו. ואם נטל ידיו תחילה מקדש ואינו חושש. וכן השיב רבינו ישעיה זצ"ל מה שכתבת אלי לעניין קידוש שבת ויום טוב ונטילת ידים לסעודה איזה מהן קודם, קידוש היום או הנטילה. פשיטא דקידוש היום קודם, דאטו יין מי בעי נטילת ידים, מי לא אמרינן הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח. ודבר זה מחלקת בית שמאי ובית הלל, כדתנן פרק אילו דברים, בית שמאי אומרים נוטלין לידים תחילה ואחר כך מוזגין את הכוס, ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים, וקיימא לן הלכה כבית הלל, ופרישו בית הלל טעמיהו במסקנא דבעינן תכף לנטילת ידים סעודה. ובערב פסחים נמי אמרינן אמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש. ואע"ג דאקשי ליה רב יצחק וסתר למילתיה, הני מילי בדיעבד, אבל לכתחילה ליכא מאן דאמר דצריך נטילת ידים ברישא. ורב עמרם זצ"ל כתב בתשובותיו והילכתא נטל ידיו לא יקדש על היין. מאי טעמא יין אינו צריך נטילת ידים שכך אמרו חכמים הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח, ופת היא דטעונה נטילת ידים, וכיון שנטל ידיו עקר דעתו מן היין ושם דעתו על הפת, לפיכך אם נטל ידיו לא יקדש על היין אלא על הפת, והנוטל ידיו להבדלה צריך ליטול אותן לאכול את הפת, ואם הזמינן לפת אוכל. ולא סבירא לן להאי פסקא דרב עמרם גאון, דהא רב יצחק בר שמואל סתר ליה למילתיה דרב ברונא ואמר אע"ג דנטל ידיו מקדש. וכן פסק גם רבינו יצחק פאסי זצ"ל. אלמא בחביבותא תליא מילתא ולא בנטילה. וכל זה שפוסק רבינו יצחק הוי בדיעבד אבל לכתחילה ליכא מאן דאמר דיטול ידיו תחילה, אלא מקדש תחילה ואחר כך נוטל. עד כאן תשובת הרב ומסתבר כוותיה.
